מאת: מתן דניאל
חוקר, המכון ליחסי ישראל-אפריקה
1 דצמבר, 2025
בקצרה:
בשנים האחרונות אזור הסאהל מהווה את מרכז הטרור העולמי, כשיותר מ- 50% ממקרי ההרג הקשורים לטרור התרחשו בו. בורקינה פאסו, מאלי וניז'ר, שלוש מחמש המדינות המובילות בקטגוריה זו חוו בשנים האחרונות הפיכות צבאיות שהביאו לעליית משטרים שהפנו עורף לתמיכת מדינות המערב בלוחמה בארגוני הג'האד ופנו לרוסיה על מנת להחליפן, אך עד עתה ללא הצלחה. האתגר שמהווים ארגוני הג'האד מתעצם נוכח חבירה פוטנציאלית שלהם לארגונים נוספים מסוג זה בסאהל ותנאי מחייה קשים כתוצאה משינויי האקלים. מומלץ כי ישראל תסייע למדינות הסאהל בקידום פתרונות לאתגרי הביטחון, הלוחמה בטרור ושינויי האקלים. זאת, באמצעות שיתופי פעולה בתחומי הטכנולוגיה הצבאית, המים, והחקלאות. צעדים אלה יוכלו לחזק את תדמיתה של ישראל כשותפה חיובית ומעשית (במיוחד כשמדובר במדינות מוסלמיות), לצמצם תחושות ניכור כלפי מדינות המערב, ולסייע ביצירה ושימור קשרים אסטרטגיים וכלכליים עם מדינות האזור.
הממד האזורי
במהלך השנה שעברה נותר הסאהל מרכז הטרור העולמי, והיה אחראי ליותר מ-50% מכלל ההרוגים הקשורים לטרור בעולם בשנת 2024. בורקינה פאסו, מאלי וניז'ר היו בין המדינות שנפגעו הכי קשה. האלימות באזור מונעת בעיקר על ידי ארגונים סלפיים-ג'האדיסטיים — JNIM של אל-קאעידה (ג'מאעת נצרת אלאסלאם ואלמסלמין) וסניפים של המדינה האסלאמית בסאהל/מערב אפריקה (ISSP/ISWAP) שהרחיבו את פעילותם והשפעתם למרות שינויים בנוכחות הצבאית הזרה.
גם JNIM וגם ISSP שמרו על קצב מבצעי גבוה במהלך 2025, השתלטו על בסיסים צבאיים ותפסו ערים במשך מספר שעות במאלי ובבורקינה פאסו. JNIM, במיוחד, התקדמה במהירות במאלי ונראה שהיא מתקרבת לבירה, במאקו. הארגון כבר חוסם משלוחי מזון ודלק לעיר, וגורם למחסור שמערער את יכולת כוחות הביטחון להגיב ביעילות. JNIM ו-ISSP גם התקדמו לצפון בנין וטוגו, ביצעו תקיפות קטלניות ופיתחו רשתות לוגיסטיות נרחבות וחוצות גבולות.
מעבר לגבול מבנין נמצאת ניגריה, שסבלה ממרד בן 15 שנה מצד ISWAP ו-JAS (ג'מאעת אהל אלסנה ללדאווה ואלג'האד) — שני הפלגים של ארגון בוקו חראם המזוהה עם המדינה האסלאמית, שנותר מפוצל כיום. קבוצות אלו פועלות באגן אגם צ'אד, ובמיוחד בצפון-מזרח וצפון ניגריה, לצד ארגון אנצארו הנתמך על ידי אל-קאעידה.
בין שני האשכולות המרכזיים של פעילות סלפית-ג'האדיסטית בסאהל נמצאת צפון-מערב ניגריה. אזור זה נשלט מזה זמן רב על ידי קבוצות "שודדים" שעוסקים בפשיטות על עדרי בקר, חטיפות, לקיחת כופר ושוד. לפי דיווחים שונים, שודדים אלו יצרו קשרים עם ארגונים סלפיים-ג'האדיסטיים סאהליים וניגריים. קשרים כאלה מצביעים על כך שצפון-מערב ניגריה עשוי להפוך לצומת מפגש בין תנועות ג'האדיסטיות המבוססות בסאהל לתנועות ג'האדיסטיות המבוססות בניגריה דרך רשתות פשיעה ומורדים מקומיים.
הממד הגלובלי
ההפיכות המוצלחות במאלי, בורקינה פאסו וניז'ר בשנים 2020, 2022 ו-2023, בהתאמה, העלו לשלטון חונטות צבאיות. משטרים אלו יצרו ברית ביטחון חדשה בשם ברית מדינות הסהל (AES). מעודדות בעקבות ההסכם הזה, מדינות ה- AES נסוגו מקואליציות אזוריות ומיוזמות משותפות נגד טרור. צרפת - הכוח הקולוניאלי ההיסטורי ששמרה על השפעה חזקה ונוכחות צבאית ארוכת שנים באזור - גורשה וכוחותיה נסוגו עד 2023 לפי דרישת ה-AES. בשנה שלאחר מכן, גם הכוחות האמריקאים שהוצבו באזור עזבו, מה שסימן את סיום המעורבות הצבאית המערבית במדינות אלו לראשונה מזה עשרות שנים.
החלל שנוצר לאחר נסיגת מדינות המערב התמלא על ידי רוסיה, שהוזמנה על ידי חברות ה- AES לסייע בפעילות נגד JNIM ו-ISSP. בתחילה, לא השתתפו במבצעים אלה כוחות רוסיים רשמיים; במקום זאת, קבוצת וגנר הצבאית-למחצה שמקורה ברוסיה, נפרסה באזור כבר בשנת 2021. לאחר מספר שנים של קמפיינים כושלים נגד הקבוצות הסלפיות-ג'האדיסטיות, ולאחר פירוקה בעקבות ניסיון ההפיכה נגד פוטין ב-2023, הוחלפה קבוצת וגנר ב-2024 בכוח רוסי רשמי הידוע כ"קורפוס אפריקה", מה שסימן התרחבות עמוקה יותר של המעורבות הביטחונית והכלכלית של רוסיה באזור.
התבססות הג'אהדיסטים
כפי שצוין, המדינות הסאהליות שנפגעו הכי קשה מארגוני הג'האד הן בורקינה פאסו, ניז'ר ומאלי. בשנת 2024, מספר ההרוגים כתוצאה מטרור בשלוש המדינות עמד על 1,532, 930 ו-604 בהתאמה, מה שהופך אותן לשלוש מתוך חמש המדינות המובילות בקטגוריה זו. JNIM ו-ISSP היו אחראים לרוב המכריע של ההרוגים הללו. הטקטיקות המועדפות על שני הארגונים היו פשיטות המוניות על מרכזים אזרחיים ומתקני ביטחון, מארבים וחטיפות תמורת כופר. דיווחים מסוימים אף טוענים כי הארגונים מרחיבים את השימוש ברחפנים לצרכי סיור, ושיש ניסיונות להשתמש בהם גם לתקיפת מטרות, מה שמדגיש את המומחיות הטכנולוגית הגוברת בקרב הארגונים.
בנוסף, הארגונים מנצלים דרכי הברחה, כרייה בקנה מידה קטן, גניבת בקר ומתחים אתניים מקומיים כדי לגייס חברים חדשים, משאבים, וכן לגיטימציה לנוכחותם. דבר זה יוצר קשרים עסקיים היברידיים של טרור ופשיעה פלילית, מה שמסבך עוד יותר את ההתמודדות עם האיום שמהווים הארגונים. פעילויות מבצעיות וכלכליות אלו מניעות זרמי פליטים גדולים של עקורים ופליטים, גורמות למחסור בצרכים הומניטריים כמו מזון ובריאות ומגבירים תמותה עקיפה ופגיעות ארוכת טווח.
התגובה
לאורך התקופה בה הן נלחמות בארגוני הג'האד, ממשלות מאלי, בורקינה פאסו וניז'ר פתחו בפעולות קרקעיות גדולות, גייסו כוחות רחבים ובמקרים מסוימים שילבו או שיתפו פעולה עם יחידות הגנה עצמית מקומיות כדי לצמצם את האיומים מצד ארגוני הטרור. הפעולות הללו נעות מפשיטות ממוקדות ועד לסריקות רחבות היקף, אך לעיתים קרובות הן מוגבלות בשל קשיים וחוסרים בלוגיסטיקה, הכשרה ומודיעין. בנוסף, מדינות ה- AES הודיעו על תוכניות לכוח משותף בן 5,000 חיילים לתיאום מאמצים במשולש מאלי-בורקינה-ניז'ר.
בעוד היוזמות המקומיות/אזוריות הללו לא השיגו את מטרתן בסופו של דבר, הזמנת כוחות ויועצים רוסיים ע"י מדינות ה- AES נועדה להפוך את המגמה, במיוחד בכל הקשור לתוכניות האסטרטגיות לטווח הבינוני והארוך למאבק בטרור בסאהל. לאחר שפעילות וגנר נקשרה לטענות על הפרות זכויות אדם ולכמה כישלונות בשדה הקרב, מוסקבה עברה למודל פורמלי יותר שמקושר למוסדות המדינה הרשמיים, "חיל אפריקה", שעסק בעיקר באימונים, אספקת ציוד, לוגיסטיקה וייעוץ לצד כמה אלמנטים צבאיים-למחצה.
רוסיה מספקת כלי רכב משוריינים, נשק קל, יועצים טכניים ותמיכה פוליטית שפועלת להסיט ממשלות שותפות הרחק מצרפת ושותפים מערביים אחרים. יחידות הנתמכות על ידי רוסיה (כולל וגנר בשיאה) התמודדו ישירות עם ארגוני הטרור וספגו אבדות וכישלונות — כאשר חלק מההתקפות הבולטות גרמו אף לאבדות כבדות לכוחות רוסיים ופרו-רוסיים. לאחר אותם כישלונות, נראה שרוסיה הסבה את פעילותה למאמצים הקשורים לאימונים ולוגיסטיקה במקום לחימה ישירה.
נכון לעכשיו, המעורבות הרוסית לא הביאה לשינוי המיוחל, והארגונים הסלפים-ג'האדיסטיים שמרו על עוצמת פעולותיהם ועל השפעתם בשטחים בהם הם פועלים. כאמור, תקופת וגנר במאלי כללה טענות לזוועות ודיווחים על אבדות כבדות; הנסיגה והמיתוג מחדש של הכוחות הרוסיים בסאהל משקפים הן עלויות צבאיות והן מגבלות פוליטיות למודל שכירי החרב. אירועים אלה מתפרשים באופן נרחב כסימנים לכך שמדיניותה של רוסיה מתקשה לספק פתרון מקיף. נראה כי רוסיה עוברת ממודל של שכירי חרב לאספקת ארגז כלים ביטחוניים תשתיתיים באופן בילטרלי (הכשרה וציוד, לוגיסטיקה, תמיכה פוליטית). תמורה זו מסמנת התאמה של מדיניות רוסיה — אך גם מסמנת הכרה בכך שכלים קינטיים פשוטים לבדם לא ייצבו את האזור.
"אפקט שינויי האקלים"
שינויי האקלים כבר משפיעים משמעותית על הסאהל, ותורמים לקיצוניות במזג האוויר, לפגעי אקלים ולהתחממות מתמדת בטמפרטורות. טמפרטורות פני השטח השנתיות הממוצעות בסאהל צפויות לעלות מעבר לממוצע העולמי ומחקרים מסוימים חוזים שהסאהל יהיה חם יותר בעד 3°C עד 5°C עד 2050. גלי חום ואירועי חום קיצוני יהיו תכופים יותר; כמויות המשקעים צפויות לפחות בחלק המערבי של האזור ולגדול בחלק המזרחי; אירועי גשם כבד יהפכו תכופים ואינטנסיביים יותר, מה שמגביר את הסיכוי להצפות; הסיכוי לבצורת ואורך הבצורות צפוי לגדול בסאהל המערבי. שינויים אלה שיבשו את יכולת הפרנסה של התושבים, מערכות המזון, הבריאות ודרכי החיים המסורתיות.
השפעות השינוי האקלימי מובילות לסכסוכים בין האוכלוסיות המקומיות, שמזינות את הארגונים הסלפיים-ג'האדיסטים. בצורות, שינויים בדפוסי הגשמים ותופעת המדבור מצמצמים את המרעה והאדמות החקלאיות, ומחריפים את העימותים בין חקלאים לרועים ואת הקשיים היומיומיים, אותם הארגונים הללו מנצלים לגיוס חברים חדשים וליצירת בריתות מקומיות. בנוסף על כך, הארגונים הגבירו עוד יותר את המתחים הקהילתיים והדתיים שכבר קיימים באזור שנים רבות, וכן ניסו לנצל את תחושות הניכור שהאזרחים חשים נוכח חוסר היכולת של הממשלות לסייע לקהילות המקומיות.
תפקידה הפוטנציאלי של ישראל
החונטות הצבאיות הנוכחיות בסאהל נוטות להיות פרו-רוסיות ואנטי-אמריקאיות, ולכן גם אנטי-ישראליות. עמדה זו נובעת בחלקה מתחושות ארוכות שנים בקרב תושבי האזור הקושרות בין המערב לקולוניאליזם, אך גם מהכישלונות של המערב (ובמיוחד הצרפתים) בהבסת ארגוני הג'האד. מעבר לגורמים אלה, אין סיבות מהותיות לכך שמשטרים אלה יהיו עוינים כלפי ישראל; ואולי אף להפך: בסופו של יום, ישראל וממשלות הסאהל מתמודדות עם אויבים דומים – ארגונים ג'אהדיסטיים – ולישראל ולמדינות הסאהל היסטוריה ארוכה של שיתוף פעולה וידידות.
בהתאם לכך, בכוחה של ישראל להציע לממשלות הללו סיוע בשני התחומים שהן זקוקות להם ביותר: לוחמה בטרור ופתרונות לאתגרי שינויי האקלים. פעילות ישראלית יחד עם המשטרים בסאהל תהיה מועילה במספר היבטים: היא עשויה להפגין את יכולתה של ישראל להתמודד עם אתגרים גלובליים; ליצור קשרים עם שותפים מוסלמיים אסטרטגיים חדשים (אולי כחלק מהסכמי אברהם המתרחבים); לסייע בשיקום תדמית המערב באזור; וליצור גישה לשווקים מתפתחים חשובים ולמשאבי הסאהל.
לישראל יש את החוזקות הטכניות (מודיעין, לוחמה נגד מטעני חבלה וטכנולוגיה נגד רחפנים, עמידות למים/אקלים, טכנולוגיה חקלאית) שיכולות להיות אטרקטיביות לממשלות הסאהל המתמודדות עם ביטחון ולחצים שנובעים ממשברי אקלים. עם זאת, שותפות עם משטרי חונטה טומנת בחובה סיכונים הן בהיבט המוניטין והן בהיבט של משפט/זכויות אדם; כל מעורבות חייבת לשקול את התועלת מול עלויות אלו.
תחומים שבהם ישראל יכולה להציע מעורבות בונה:
1. מודיעין והכשרה - הכשרה ממוקדת, ניטור גבולות, מודיעין סייבר, טקטיקות נגד מטעני חבלה, ובניתוח נתונים מתקדם — המתבצעת בשותפות עם פיקוח רב-צדדי ואמצעי הגנה על זכויות אדם — יכולה לסייע במניעת תקיפות הגורמות לנפגעים המוניים תוך הפחתת נזק נלווה.
2. שיתוף פעולה בתחום האקלים והמים - טכנולוגיה חקלאית בעלת תפוקה מהירה, זרעים עמידים לבצורת, איסוף מים ומעקב מרחוק מפחיתים את הגורמים החברתיים-כלכליים שמנצלים ארגוני הטרור. פרויקטים אלו בונים חוסן חברתי וניתן להציג אותם כשותפות הומניטרית/פיתוחית ולא כסיוע ביטחוני טהור.
3. בניית יכולות להגנה אזרחית ולוגיסטיקה הומניטרית - שיפור הפינוי הרפואי, ניהול מחנות פליטים ועקורים ותגובה מהירה לאסונות מפחיתים תמותה עקיפה ויכולים להגביר את הרצון הטוב לשותפויות.
4. עמדה אזורית - פעילות בשיתוף ארגונים אזוריים וגלובליים ECOWAS/UN/EU או האיחוד האפריקאי להפחתת הנראות של יישור קו חד-צדדי עם החונטות ועל מנת להגביר את הלגיטימיות של סיוע ישראלי.
