עלייתו של הג'יהאד בסאהל

הסאהל הפך למוקד הטרור העולמי, כאשר קבוצות כמו JNIM, AQIM, שלוחות המדינה האסלאמית (ISIS) ובוקו חראם מנצלות את חולשת המדינות, שטחים ללא שליטה ומצוקות בקרב האוכלוסייה כדי להרחיב את פעילותן. קיצוניות שיעית גם היא תפסה אחיזה באזור. גורם מרכזי בהתחזקות תנועות הג'יהאד הוא הקשר ההולך וגדל בין ארגוני פשע מאורגן וקבוצות טרור, אשר מתגבר על רקע חולשתם המתמדת של מוסדות המדינה. שחיתות אנדמית, כוחות ביטחון לא מאומנים, ניכור ציבורי וממשל לא יעיל תרמו כולם לשבריריות המדינה אם לא לכישלונה המוחלט.
ההיסטוריה של הפיכות צבאיות בסאהל ערערה עוד יותר את יציבות האזור. הפיכות שלטוניות השעו את הממשל הדמוקרטי, שיבשו בריתות והעמיקו את חוסר היציבות, ויצרו הזדמנויות להתרחבות של ארגוני הג'יהאד. למרות הבטחותיהן, החונטות הצבאיות לא הצליחו לעצור את התקדמות ארגונים אלה.
מחלוקות אזוריות מחמירות את המשבר. בורקינה פאסו, מאלי וניז'ר הרחיקו עצמן מארגונים אזוריים הנתמכים על ידי המערב כמו ECOWAS, כדי להקים את ברית מדינות הסהרה (AES) ולחבור עם רוסיה. בינתיים, טורקיה, איראן וסין הגבירו את מעורבותן באזור.
נסיגת הכוחות המערביים מהאזור, במיוחד צרפת וארצות הברית, יצרה ואקום מסוכן. צרפת, שהייתה פעם השחקן הצבאי הדומיננטי, סיימה את פעילות הלחימה בטרור שלה על רקע טינה מקומית בנוגע לנוכחותה, בעוד שארה"ב נסוגה בעקבות מתחים עם החונטה של ניז'ר. רוסיה מילאה את החלל, פרסה שכירי חרב מ"קבוצת וגנר" (כיום ממותגים מחדש כ"גיס אפריקה") והבטיחה עסקאות רווחיות בתחום כריית מחצבים טבעיים כדוגמת אורניום וזהב.
חוסר היציבות הזה אף מציב סיכונים גיאופוליטיים רחבים יותר. שחקנים נוספים כמו טורקיה, סין ואיראן פועלים לקידום האינטרסים שלהם באזור, בעוד שותפים אזוריים מרכזיים של ישראל כמו צ'אד וניגריה מתמודדים עם איומים משמעותיים. עם זאת, המצב טומן בחובו גם הזדמנויות כאשר ישראל יכולה לנצל את מומחיותה בלחימה בטרור כדי לתמוך במדינות החוף המערביות שגם כן נמצאות בסיכון. התמודדות עם אתגרים אלו דורשת אסטרטגיה מתואמת ומקיפה המשלבת פעולות בתחומי הביטחון, הממשל והפיתוח.

המאמר המלא זמין באנגלית בלבד, להורדה לחצו על הכפתור מטה