מאבקי המעצמות באפריקה: סין ורוסיה דוחקות את רגלי מעצמות המערב, שמנסות לגבש מדיניות חדשה ליבשת

ד"ר אשר לובוצקי, אוניברסיטת יוסטון והמכון ליחסי ישראל-אפריקה

5 ביוני 2024

בשנים האחרונות ספגו מדינות המערב, בדגש על ארה"ב וצרפת, מספר מפלות באפריקה נוכח פעלתנות סין ורוסיה ביבשת. המעורבות הסינית והרוסית ביבשת משלימות אחת את השנייה ומהוות איום כפול על הדומיננטיות המערבית: סין מזה כשני עשורים מתבססת כשחקן הכלכלי החיצוני המשמעותי ביבשת (לרבות שליטה בפועל על מחצבים קריטיים רבים), ואילו רוסיה, במיוחד מאז הקמת כוח ואגנר ואף יותר מאז פלישתה לאוקראינה (2022), מבססת אחיזה ביטחונית משמעותית בחלקים רחבים של אפריקה. במסגרת זו, לאחרונה:

בסאהל - הפיכות צבאיות במאלי, בורקינה פאסו, וניז'ר העלו מנהיגים שקירבו את מדינות אלו לרוסיה. נפילת הממשל הפרו-מערבי בניז'ר הייתה משמעותית במיוחד למערב, שכן מדינה זו הייתה אחד ממוקדי הנוכחות האמריקאית באזור הסאהל ובסיס עיקרי למלחמה בטרור הגובר ביבשת. חשיבותה הגלובלית של ניז'ר נובעת גם בשל מרבצי האורניום שבשטחה (ועל מכירת אורניום משטרה החדש כבר החל נושא ונותן עם איראן). במסגרת זו, ניז'ר, מאלי ובוריקנה פאסו סילקו את הכוחות האמריקאיים והצרפתיים שהוצבו בשטחן במסגרת המלחמה בטרור, והחליפו אותם בכוחות רוסיים. הרצון לגרש את הכוחות המערביים חרג משלוש מדינות אלו גם לעבר מדינות שנחשבו עד לא מזמן לפרו-מערביות: צ'אד סילקה את הכוחות האמריקאיים שהוצבו בה וראש ממשלתה החדש של סנגל, בעלת ברית הדוקה של צרפת, אותת כי ייתכן שירצה לסגור את הבסיס הצרפתי במדינה. ניז'ר, מאלי ובורקינה פאסו אף הקימו ברית הגנה בשם "ברית מדינות הסאהל" (Alliance of the Sahel States), כקריאת תגר על כוחות ECOWAS וברית ה-G5 Sahel הקרובים יותר למערב, ופועלות להחליף את מטבען (הפרנק CFA המערב-אפריקאי הקשור בצרפת) במטבע סאהלני עצמאי.
בקרן אפריקה – יחסי אתיופיה-ארה"ב נקלעו למשבר בעקבות הביקורת האמריקאית על ניהול המלחמה בתיגרניה (2020-2022), שבמהלכה נהרגו כ-600,000 בני אדם. בתגובה, אתיופיה נקטה מספר צעדים לחיזוק היחסים עם רוסיה (יחסיה עם סין היו חזקים זה מכבר), והצטרפותה של המדינה בשנה האחרונה לגוש ה-BRICS המתרחב גם מאותתת לוושינגטון על כוונותיה. בסודאן, הקרועה במלחמת אזרחים, רוסיה מבצעת מהלכים להשגת בסיס ימי על הים האדום; ולאחרונה נראה כי הגיעה להסכם בנושא עם צבא סודאן (SAF), השולט בפורט-סודאן ומתקרב גם לאיראן.
במרכז אפריקה – כוח וואגנר התבסס כצבא בפועל של הרפובליקה המרכז אפריקאית ומוסדות להשכלה גבוהה במדינה אף החלו לחייב לימוד רוסית. המדינה, הסמוכה לחלק ממדינות הסאהל וסובלת בעצמה מפעילות ג'אהדיסטית, מהווה בסיס ראשי לפעילות הארגון הרוסי ביבשת.
דרום אפריקה, אחת המדינות המרכזיות ביבשת, התבלטה בשנים האחרונות בקידום מדיניות גלובלית שסתרה את האינטרסים האמריקאיים, במיוחד בהתייצבותה לצד רוסיה לאחר הפלישה לאוקראינה וקידום מדיניות אנטי-ישראלית בפורומים בינ"ל ובקשרים עם חמאס.
בלוב – רוסיה שואפת לחזק את נוכחותה במזרח המדינה, כנראה גם בכדי לבסס בסיס ימי בדרום הים התיכון.

למדינות האפריקניות הנעות לכיוונה של רוסיה ומתרחקות מהמערב מכנה משותף: פרט לטינה היסטורית על חלקו של המערב בניצולה של היבשת, הללו מאוכזבות מהביצועים הנמוכים או מחוסר המחויבות של המערב למתן סיוע צבאי משמעותי מול אתגריהן הביטחוניים, וכן מהתנאים המוטלים על הסיוע וקישורו לסוגיות פנימיות (כגון זכויות אדם).

הדבר נכון לאתיופיה, אשר ארה"ב נמנעה מתמיכה בה במהלך מלחמתה נגד המורדים הטיגרניים, אך במיוחד למדינות הסאהל ומרכז אפריקה. אזור זה סובל מעלייה דרמטית בפעילות ג'אהדיסטית (חלקה הניכר מזוהה עם אלקאעדה או דאעש), במיוחד מאז החלשת המדינה האסלאמית בסוריה ועיראק, ונדמה כי הטיפול המערבי – שכלל הצבת כוחות בשטח – לא הביא להישגים.

הביקורת האפריקנית על תחושת הזלזול, חוסר ההשקעה, וההגבלות על פעולה מצד האמריקנים בלטה בדבריו של ראש ממשלת ניז'ר, עלי מחמן למין זיין, בהסבירו במאי האחרון את המניע לסילוק הצבא האמריקני מהמדינה. זיין האשים את ארה"ב בנטישתה של ניז'ר, לאחר שוושינגטון הפסיקה את הפעילות הצבאית נגד הטרור הג'אהדיסטי – תוך כדי השארת חייליה בבסיסיהם בניז'ר - לאחר ההפיכה הצבאית במדינה. "האמריקאים נשארו על אדמתנו, אך לא עשו דבר, בעוד הטרוריסטים הרגו באנשינו ושרפו עיירות... זה אינו סימן של ידידות להיות על אדמתנו ולתת לטרוריסטים לתקוף אותנו. ראינו מה ארה"ב תעשה כדי להגן על בעלות בריתה, מכיוון שראינו את אוקראינה וישראל"; מחויבות שארה"ב לא הפגינה כלפי ניז'ר, לטענת זיין.

מנגד, קבוצת ואגנר הרוסית, אשר בסוף 2023 מותגה ע"י רוסיה מחדש כ"גייסות אפריקה" (Africa Corps), נחשבת לאפקטיבית יותר בלחימה בטרור ביבשת, במיוחד נוכח הצלחותיה הראשונות ברפובליקה המרכז אפריקנית לפני מספר שנים. בניגוד למעורבות הצבאית האמריקנית, הכוחות הרוסיים מתמקדים בהגנה על יציבות ושרידות המשטרים המקומיים (לרבות אבטחת אישים), דבר שקורץ במיוחד למנהיגים אפריקנים מסוימים. פרט למעמד בינלאומי ובריתות חדשות, התפשטות ההשפעה הרוסית באפריקה מעניקה למוסקבה גישה למשאבי טבע נחשקים, נמלים אסטרגיים, ושווקים חדשים לייצוא אמל"ח ואנרגיה.

נדמה כי ההכרה בעוצמת המפלה המערבית באפריקה חלחלה לאט, וארה"ב וצרפת מתקשות לגבש מענה אפקטיבי למולה. הנוכחות הביטחונית האמריקנית באפריקה, שגדלה בתקופות הנשיאים בוש הבן ואובאמה, צומצמה במהלך תקופת ממשל טראמפ, אך לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה ממשל ביידן החל לקדם מאמצים מסוימים לשקם את ההשפעה האמריקנית ביבשת. כך, במאי 2022 ביידן אישר לפרוס מחדש כוחות אמריקאיים בסומליה; באוגוסט 2022 ממשלו פרסם אסטרטגיה חדשה ליבשת שבה הציב את הצורך להתעמת עם החדירה הרוסית והסינית לאפריקה; ובדצמבר 2022 כינס פסגת מנהיגים אמריקנית-אפריקנת בוושינגטון. אולם נראה כי רק לאחרונה וושינגטון העלתה מדרגה במענה האסטרטגי למצבה המדרדר ביבשת.

במאי 2024 פורסם כי ארה"ב מעוניינת כי קניה תהיה המדינה הראשונה מדרום לסהרה שתוכר כ"בעלת ברית עיקרית שאינה מנאט"ו" - Major Non-NATO Ally (מעמד ממנו גם ישראל ומצרים, לדוגמא, נהנות), תבצע השקעות ענק במדינה, וככל הנראה היא כבר בונה בסיס צבאי קבוע בה. לקניה היסטוריה ארוכה של שת"פ עם ארה"ב – לרבות במלחמה בטרור ושמירת שלום - ממשלה הוא דמוקרטי יחסית, וקרבתה לים האדום מקנה לה חשיבות אסטרטגית במיוחד בעת הנוכחית. המלחמות הפנימיות בסודאן ובאתיופיה גם מעלות את קרנה של קניה כמוקד של יציבות ועוצמה אזורית.

במקביל, ארה"ב מגבירה את תמיכתה במספר מדינות מערב-אפריקאיות שעודן קרובות לוושינגטון, כגון בנין, חוף השנהב (איתה היא דנה בהצבת כוחותיה שפונו מניז'ר) וגאנה.

ההיחלשות במעמדן של ארה"ב וצרפת בחלקים רחבים של אפריקה ועליית השפעתה של רוסיה, במיוחד באזור הסאהל ומרכז אפריקה, מהווה שינוי דרמטי ביחסי הכוחות בין המעצמות באפריקה, מתווספת לחוזקתה הכלכלית המתעצמת של סין ביבשת, ומציבה אתגר נוסף לדומיננטיות האמריקאית בעיצוב הסדר הבינלאומי. עליית קרנה של רוסיה באפריקה מגיעה דווקא על רקע הצורך האפריקאי הגובר בסיוע ביטחוני נגד איומי הג'אהד העולמי הגוברים ביבשת ואכזבה מהאפקטיביות של הסיוע המערבי בהקשר זה.

מבחינת ישראל, העובדה כי מדינות רבות באפריקה פונות לרוסיה בשל אתגרים ביטחוניים הנובעים מהתחזקות הג'אהד העולמי ביבשת וכי ישראל עצמה מסוגלת גם כן להעניק סיוע בתחום זה, מהווה דווקא הזדמנות להפגין ערכיות בעיני ארה"ב ובמקביל לחזק את מעמדה של ישראל ביבשת.